השירים של אמינם | Eminem best songs
"The Slim Shady LP"
שוחרר בפברואר 1999
1. "Public Service Announcement" (skit)
2. "My Name Is"
3. "Guilty Conscience" (FT. Dr. Dre)
4. "Brain Damage"
5. "Paul" (skit)
6. "If I Had"
7. "'97 Bonnie & Clyde"
8. "Bitch" (skit)
9. "Role Model"
10. "Lounge" (skit)
My Name Is
"The Marshall Mathers LP"
שוחרר במאי 2000
1. "Public Service Announcement 2000" (skit)
2. "Kill You"
3. "Stan" (FT. Dido)
4. "Paul" (skit)
5. "Who Knew"
6. "Steve Berman" (skit)
7. "The Way I Am"
8. "The Real Slim Shady"
9. "Remember Me?" (FT. RBX and Sticky Fingaz)
10. "I'm Back"
11. "Marshall Mathers"
12. "Ken Kaniff" (skit)
13. "Drug Ballad" (FT. Dina Rae)
14. "Amityville" (FT. Bizarre)
The Way I Am
11. "My Fault"
12. "Ken Kaniff" (skit)
13. "Cum on Everybody" (FT. Dina Rae)
14. "Rock Bottom"
15. "Just Don't Give a Fuck"
16. "Soap" (skit)
17. "As the World Turns"
18. "I'm Shady"
19. "Bad Meets Evil" (FT. Royce da 5'9")
20. "Still Don't Give a Fuck"
"The Eminem Show"
שוחרר במאי 2002
1. "Curtains Up" (skit)
2. "White America"
3. "Business"
4. "Cleanin' Out My Closet"
5. "Square Dance"
6. "The Kiss" (skit)
7. "Soldier"
8. "Say Goodbye Hollywood"
9. "Drips" (FT. Obie Trice)
10. "Without Me"
11. "Paul Rosenberg" (skit)
12. "Sing for the Moment"
13. "Superman" (FT. Dina Rae)
15. "Bitch Please II" (FT. Dr. Dre, Snoop Dogg, Xzibit and Nate Dogg)
16. "Kim"
17. "Under the Influence" (FT. D12)
18. "Criminal"
Without Me
The Real Slim Shady
Stan
"Encore"
שוחרר בנובמבר 2004
1. "Curtains Up (skit)"
2. "Evil Deeds"
3. "Never Enough" (FT. 50 Cent & Nate Dogg)
4. "Yellow Brick Road"
5. "Like Toy Soldiers"
6. "Mosh"
7. "Puke"
8. "My 1st Single"
9. "Paul (skit)"
10. "Rain Man"
11. "Big Weenie"
12. "Em Calls Paul (skit)"
13. "Just Lose It"
14. "Ass Like That"
Just Lose It
14. "Hailie's Song"
15. "Steve Berman" (skit)
16. "When the Music Stops" (FT. D12)
17. "Say What You Say" (FT. Dr. Dre)
18. "'Till I Collapse" (FT. Nate Dogg)
19. "My Dad's Gone Crazy" (FT. Hailie Jade)
20. "Curtains Close" (skit)
Cleanin' Out My Closet
Lose Yourself
שיר מתוך פסקול הסרט בכיכובו של אמינם "8 מייל" שיצא בסוף 2002, זוכה פרס האוסקר לפסקול הסרט הטוב ביותר
Sing for the Moment
"Curtain Call: The Hits"
שוחרר בדצמבר 2005
1. "Intro (Curtain Call)"
2. "Fack"
3. "The Way I Am"
4. "My Name Is"
5. "Stan" (FT. Dido)
6. "Lose Yourself"
7. "Shake That" (FT. Nate Dogg)
8. "Sing for the Moment"
9. "Without Me"
10. "Like Toy Soldiers"
11. "The Real Slim Shady"
12. "Mockingbird"
13. "Guilty Conscience" (FT. Dr. Dre)
14. "Cleanin' Out My Closet"
15. "Just Lose It"
16. "When I'm Gone" (Outro)
17. "Stan (Live)" (FT. Elton John)
15. "Spend Some Time" (FT. Obie Trice, Stat Quo & 50 Cent)
16. "Mockingbird"
17. "Crazy in Love"
18. "One Shot 2 Shot" (FT. D12)
19. "Final Thought (skit)"
20. "Encore / Curtains Down" (FT. Dr. Dre & 50 Cent)
When I'm Gone
Mockingbird
Like Toy Soldiers
"Relapse"
שוחרר במאי 2009
1. "Dr. West"
2. "3 a.m."
3. "My Mom"
4. "Insane"
5. "Bagpipes from Baghdad"
6. "Hello"
7. "Tonya"
8. "Same Song & Dance"
9. "We Made You"
10. "Medicine Ball"
11. "Paul"
12. "Stay Wide Awake"
13. "Old Time's Sake" (FT. Dr. Dre)
14. "Must Be the Ganja"
We Made You
דיסק בונוס "המיקסטייפ של סטן":
1. "Dead Wrong"
2. "Role Model"
3. "Kill You"
4. "Shit on You" (FT. D12)
5. "Criminal"
6. "Renegade"
7. "Just Don't Give A Fuck"
"Recovery"
שוחרר ביוני 2010
1. "Cold Wind Blows"
2. "Talkin' 2 Myself" (FT. Kobe)
3. "On Fire"
4. "Won't Back Down" (FT. Pink)
5. "W.T.P."
6. "Going Through Changes"
7. "Not Afraid"
8. "Seduction"
9. "No Love" (FT. Lil Wayne)
10. "Space Bound"
11. "Cinderella Man"
15. "Mr. Mathers"
16. "Déjà Vu"
17. "Beautiful"
18. "Crack a Bottle" (FT. Dr. Dre & 50 Cent)
19. "Steve Berman"
20. "Underground"
Not Afraid
3.a.m
Beautiful
"The Marshall Mathers LP 2"
שוחרר בנובמבר 2013
1. "Bad Guy"
2. "Parking Lot (skit)"
3. "Rhyme or Reason"
4. "So Much Better"
5. "Survival"
6. "Legacy"
7. "Asshole" (FT. Skylar Grey)
8. "Berzerk"
9. "Rap God"
10. "Brainless"
11. "Stronger Than I Was"
12. "The Monster" (FT. Rihanna)
Headlights
Love The Way You Lie
Space Bound
12. "25 to Life"
13. "So Bad"
14. "Almost Famous"
15. "Love the Way You Lie" (FT. Rihanna)
16. "You're Never Over"
17. שיר ללא שם
בונוס אייטונס:
18. "Ridaz"
19. "Session One" (FT. Slaughterhouse)
20. "Not Afraid" (קליפ)
13. "So Far..."
14. "Love Game" (FT. Kendrick Lamar)
15. "Headlights" (FT. Nate Ruess)
16. "Evil Twin"
דיסק בונוס למהדורת דלוקס:
1. "Baby"
2. "Desperation" (FT. Jamie N Commons)
3. "Groundhog Day"
4. "Beautiful Pain" (FT. Sia)
5. "Wicked Ways" (FT. X Ambassadors)
הראפר, הפזמונאי והמפיק אמינם, נחשב לאחד הראפרים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים, וכן אחד מאמני המוזיקה הנמכרים ביותר בכל הזמנים, עם מכירות מוערכות של כרבע מיליארד תקליטים. הוא האמן המוזיקלי הראשון אי פעם שעשרה אלבומים רצופים שלו נכנסו ישירות למקום הראשון במצעד האלבומים בילבורד 200 האמריקאי, ולזכותו גם חמישה סינגלים שהגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים של הבילבורד, Billboard Hot 100. הוא גם אחד האמנים בעלי ההסמכות הגבוהות ביותר בארה"ב, עם שלושה אלבומים וארבעה סינגלים שקיבלו תואר יהלום מאיגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA). הפרסים שלו רבים מספור, אבל ניתן לסכם ולומר שהוא זכה בלמעלה מ- 10 פרסי גראמי, בילבורד מיוזיק וטקס פרסי MTV, בכל קטגוריה בנפרד.
תחילת הדרך: מרשל ברוס מאת'רס נולד בשנת 1972 בתור הבן הבכור והיחיד של דבורה נלסון ואביו מרשל, שנטש את המשפחה כשאמינם היה בן שנה וחצי. האם ובנה נדדו בין מדינות, ולעיתים רחוקות נשארו באותו בית יותר משנה או שנתיים, ובדרך כלל גרו אצל בני משפחה. בין המקומות שבהם התגוררו היו מיזורי, קנזס סיטי ומישיגן, עד שהתיישבו בדטרויט כאשר אמינם היה בן 12. הם גרו בשכונת פועלים שאוכלוסייתה הייתה ברובה שחורה, ואמינם הוכה מספר פעמים על ידי נערים שחורים. הוא הסתכסך לעיתים קרובות עם אמו, שאותה תיאר עובד סוציאלי כבעלת אישיות חשדנית מאוד, כמעט פרנואידית. אחיה למחצה של אימו, רוני פולקינגהרן, היה הדבר הכי קרוב לעמוד תווך בחייו וחשף אותו לעולם ההיפ הופ.
בגיל 14 החל אמינם לעשות קרבות ראפ ברחוב ווסט 7 מייל, שנחשב לנקודת המוצא של סצנת הראפ בדטרויט. הוא אימץ את הכינוי M&M שמורכב משתי האותיות של שמו, מה שהתפתח בעתיד ל- Eminem. אימו אפשרה לנערה בורחת קימברלי אן "קים" סקוט, להתגורר בביתם, והיא ואמינם החלו בקשר זוגי לסירוגין. הישגים נמוכים בלימודים גרמו לאמינם לעזוב את התיכון בגיל 17, והוא עבד בעבודות שונות כדי לעזור לשלם חשבונות. לימים סיפר כי אמו נהגה לעיתים קרובות לגרש אותו מהבית, לעיתים לאחר שלקחה את רוב משכורתו. כאשר היא יצאה לשחק בינגו, הוא היה מגביר את מערכת הסטריאו וכותב שירים.
כשאמינם התקרב לגיל 20 דודו רוני התאבד, ולטענתו אימא שלו טלפנה אליו ואמרה לו שחבל שרוני הוא זה שמת ולא הוא. אמינם לא השתתף בלוויה ונעלם לכמה ימים. במשך השנים עבד בכמה פרויקטים חצי חובבניים, בין היתר עם ראפרים שירכיבו בעתיד את להקת D12. בשנת 1995 חתם על חוזה הקלטה בלייבל עצמאי והוציא את אלבום הבכורה שלו, Infinite, שנכשל מבחינה מסחרית ולא קיבל התייחסות משדרי הרדיו בדטרויט. בתקופה זו סגנון החריזה של אמינם, שהושפע בעיקר מהראפרים נאז ו־AZ, עדיין לא כלל את האלימות ההומוריסטית שהפכה לסימן ההיכר שלו בהמשך.
באותה תקופה חיו אמינם וקים סקוט בשכונה רוויית פשיעה, וביתם נפרץ מספר פעמים. אמינם עבד בבישול ושטיפת כלים בשכר מינימום במסעדה משפחתית. מנהלו לשעבר תיאר אותו כעובד למופת, לאחר שעבד כ־60 שעות בשבוע במשך חצי שנה לאחר לידת בתו, היילי ג'ייד סקוט מאת'רס. לאחר יציאת Infinite, בעיותיו האישיות ושימוש בחומרים מזיקים החריפו והובילו למשבר נפשי חמור. עד מרץ 1997 הוא פוטר סופית מהמסעדה ועבר להתגורר בבית הנייד של אמו יחד עם קים והיילי.
הפריצה: אמינם משך תשומת לב רבה יותר כאשר פיתח את הדמות Slim Shady, אלטר אגו סדיסטי ואלים. באביב 1997 הקליט את מיני האלבום הראשון שלו, Slim Shady EP, שיצא לאור בחורף אותה שנה. המיני אלבום, שכלל אזכורים תכופים לשימוש בסמים, מעשים מיניים, חוסר יציבות נפשית ואלימות, עסק גם בנושאים רציניים יותר כמו התמודדות עם עוני וקשיים זוגיים ומשפחתיים. בנוסף באותה שנה נסע אמינם ללוס אנג'לס כדי להשתתף בתחרות קרבות ראפ ארצית, בה סיים מקום שני. מתמחה מחברת Interscope Records בשם דין גייסטלינגר נכח באירוע וביקש מאמינם עותק של המיני אלבום סלים שיידי, שנשלח לאחר מכן למנכ"ל החברה ג'ימי איובין.
איובין השמיע את ההקלטה למפיק המוזיקלי ד"ר דרה, מייסד Aftermath Entertainment וחבר מייסד בהרכב ההיפ הופ N.W.A. דרה סיפר כי לאורך כל הקריירה שלו בתעשיית המוזיקה לא נתקל בכישרון כזה מדמו או מתקליטור, וכשאיובין השמיע לו את ההקלטה הוא אמר מיד שימצאו את האמן. למרות שחלק מסביבתו ביקרו אותו על החתמת ראפר לבן, דרה היה בטוח בהחלטתו והצהיר שאין זה משנה מי האמן או איך הוא נראה, כל עוד הוא מוכשר. אמינם העריץ את דרה עוד מימי נעוריו, מאז שהאזין ל- N.W.A, והיה נרגש ולחוץ לעבוד איתו על אלבום. לאחר מספר סשנים מוצלחים באולפן הוא הרגיש נוח יותר בעבודה המשותפת, ולאחר כשנה אמינם חתם על חוזה הקלטה עם שתי החברות.
האלבום השני של אמינם ("הסלים שיידי") כולל תיאורים קריקטוריים של אלימות ושימוש נרחב בקללות, שאותם אמינם תיאר כבעלי אופי של סרטי אימה, שנועדו לבידור בלבד. אף על פי שרבים מהטקסטים באלבום נחשבים סאטיריים, אמינם עוסק בו גם בתסכוליו מחיים בעוני. עם צאתו, The Slim Shady LP נכנס למקום השני במצעד Billboard 200 האמריקאי, והגיע למקום הראשון במצעד אלבומי ה־R&B וההיפ הופ של הבילבורד.
השיר My Name Is יצא כסינגל הראשון מהאלבום והפך לכניסה הראשונה של אמינם למצעד הפזמונים הבילבורד Hot 100 בארצות הברית. האלבום זכה ברובו לביקורות חיוביות, עם שבחים לאמינם על סגנון לירי ייחודי ורענן, הומור אפל ואישיות יוצאת דופן. האלבום העניק לאמינם את הפרסים הראשונים בקריירה שלו, בהם אלבום הראפ הטוב ביותר וביצוע הראפ הסולו הטוב ביותר עבור My Name Is בטקס פרסי הגראמי בשנת 2000. בנוסף, אמינם היה מועמד לפרס Brit בקטגוריית אמן סולו בינלאומי.
עד סוף שנת 2000, האלבום The Slim Shady LP כבר קיבל הסמכת פלטינה מרובעת מטעם איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA), ובשנת 2022 הוסמך כפלטינה מחומשת. הוא מוזכר לעיתים קרובות ברשימות של האלבומים הגדולים בכל הזמנים. בעוד שהצלחת האלבום הפכה את אמינם מראפר מחתרתי לידוען בעל פרופיל גבוה, הוא גם הפך לדמות שנויה במחלוקת בשל התכנים הליריים שלו, שחלקם נתפסו כמיזוגיניים וכבעלי השפעה שלילית על בני נוער בארצות הברית.
לאור הצלחת האלבום, אמינם חיפש דרך להוציא לאור גם את D12, והקים חברת תקליטים משלו בשם Shady Records, יחד עם האמרגן שלו פול רוזנברג שהיה מעוניין להקים לייבל.
בדומה לקודמו, גם אלבום זה היה מלווה במחלוקות משמעותיות עם צאתו, אך במקביל קידם את אמינם לקדמת תרבות הפופ האמריקאית. הביקורת התמקדה במילים שנחשבו אלימות, הומופוביות ומיזוגיניות. לין צ'ייני, אשתו של דיק צ'ייני, שלימים כיהן כסגן נשיא ארצות הברית, ביקרה את מילות השירים בדיון בסנאט האמריקאי וכינתה אותן מיזוגיניות ואלימות כלפי נשים, בעוד שממשלת קנדה שקלה למנוע את כניסתו של אמינם למדינה.
המחאות נגד תוכן האלבום הגיעו לשיאן כאשר הוא היה מועמד לארבעה פרסי גראמי בשנת 2001, בהם גם אלבום השנה. בטקס אמינם תוכנן לבצע את השיר Stan בדואט עם האמן אלטון ג'ון, המוצהר כהומוסקסואל. לנוכח מילות השירים הפוגעניות של אמינם כלפי חד מיניים, ארגון GLAAD (הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה), גינה את החלטתו של ג'ון להופיע עמו, ואף קיימה מחאה מחוץ לאולם הטקס. ההופעה בסוף קרתה כשאלטון ג'ון ניגן בפסנתר ושר את הפזמון, ובסוף השיר השניים התחבקו.
האלבום השלישי של אמינם ("האלבום מרשל מאת'רס") הוקלט במשך תקופה של עשרה חודשים במספר אולפנים באזור דטרויט, ומציג ליריקה אינטרוספקטיבית המשקפת את מחשבותיו של אמינם על עלייתו לתהילה, הביקורת על המוזיקה שלו והניכור ממשפחתו. האלבום מכר בשבוע הראשון לצאתו כמיליון וחצי עותקים, ושבר את השיא של אלבום הסולו שנמכר בקצב המהיר ביותר, שהיה שייך לבריטני ספירס עם אלבום הבכורה שלה Baby One More Time.
הסינגל הראשון מהאלבום, The Real Slim Shady, זכה להצלחה למרות מחלוקות סביב העלבונות של אמינם וטענות מפוקפקות שלו כלפי ידוענים, כמו לעג לוויל סמית' שעושה ראפ "של ילדים טובים". בסינגל השני, The Way I Am, אמינם חושף את הלחץ מצד חברת התקליטים שלו להתעלות על להיט הבכורה שלו My Name Is. הסינגל השלישי, Stan, שיר מאוד מיוחד שמדבר על מעריץ אובססיבי של אמינם שכותב לו מכתבים, דורג על ידי המגזין Q כשיר הראפ השלישי הטוב ביותר אי פעם.
למרות המחלוקות, The Marshall Mathers LP זכה לביקורות חיוביות עם צאתו, ובשנים שלאחר מכן זכה להערכה ביקורתית רבה אף יותר. האלבום, שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר של אמינם, נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של רולינג סטון שלוש שנים בלבד לאחר צאתו. מבקרים שיבחו את יכולתו הלירית של אמינם וראו באלבום יצירה בעלת עומק רגשי. האלבום נכנס היישר למקום הראשון במצעד בילבורד 200 ונשאר בפסגה במשך שמונה שבועות רצופים. הוא מכר 25 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, והוסמך כפלטינה 12 פעמים על ידי איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA). האלבום היה מועמד לפרס אלבום השנה וזכה בפרס אלבום הראפ הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי בשנת 2001, בעוד שהשיר The Real Slim Shady זכה בפרס ביצוע הראפ הסולו הטוב ביותר.
האלבום הרביעי ("המופע של אמינם") הופק ברובו על ידי אמינם, עם הפקה נוספת של ד"ר דרה. בעוד ששני אלבומיו הקודמים של אמינם עסקו בתסכולים של החיים בקרב המעמד הנמוך בארצות הברית, The Eminem Show סימן שינוי חד, ונושאי האלבום מתמקדים בעיקר במעמדו הבולט של אמינם בתרבות ההיפ הופ, וכן ביחסו האמביוולנטי לתהילה. האלבום כולל גם ביקורת פוליטית על ארצות הברית, עם אזכורים לאירועי ה־11 בספטמבר, אוסאמה בן לאדן והנשיא דאז ג'ורג' וו. בוש.
בנוסף, האלבום משלב שימוש בולט יותר בראפ- רוק בהשוואה לאלבומיו הקודמים של אמינם. מבחינה לירית, האלבום מציג גם שינוי דרמטי לעומת המילים המיזוגיניות וההומופוביות שהופיעו ב־The Marshall Mathers LP. ועם יציאתו של The Eminem Show, אמינם נחשב ליותר מקובל חברתית. לא היו מחאות על מילות השירים שלו, חרמות או דיונים שלמים שעסקו בהשפעתו על הנוער האמריקאי.
בשל הגישה הלירית הפחות סאטירית ופחות מבוססת על הלם, The Eminem Show נחשב באותה תקופה לאלבום האישי ביותר של אמינם ולצעד התרחקות מדמות האלטר אגו סלים שיידי. הסינגלים מתוכו המחישו זאת, כשהסינגל השני, Cleanin' Out My Closet הוא שיר בו אמינם פורק את כעסו כלפי אמו, דבי מאת'רס, על האופן שבו גידלה אותו. הבית השני עובר לעסוק בכך שאביו נטש אותו ובכך שאמו השתמשה בסמים. בתחילת הבית השלישי אמינם מציין שהדברים שהוא אומר על אמו אינם נאמרים לשם משיכת תשומת לב ציבורית.
הסינגל הרביעי Sing for the Moment היה השיר הראשון שאמינם כתב עבור האלבום. הוא כולל דגימות מהשיר Dream On של אירוסמית', בתחילתו וגם בפזמון. בשיר בו אמינם תוקף את התקשורת וקורא לבני נוער למרוד, מוזכר ג'ון גרה, סדרן שאיתו היה לאמינם עימות, לאחר שאמינם טען שראה אותו מתנשק עם גרושתו קים. אמינם מבטא במכוון את שם משפחתו בצורה שגויה.
האלבום The Eminem Show נכנס היישר למקום הראשון במצעד Billboard 200 ושהה שם במשך שישה שבועות לא רצופים. האלבום הגיע גם למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי במשך חמישה שבועות רצופים, והוביל את המצעדים ב־16 מדינות נוספות. האלבום זכה להצלחה ביקורתית, עם שבחים על הליריקה הבוגרת האינטרוספקטיבית של אמינם ועל ההפקה הניסיונית. הוא היה האלבום הנמכר ביותר של שנת 2002 הן בארצות הברית והן בעולם כולו. מאז הוא הוסמך כפלטינה 12 פעמים על ידי איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA), ומכירותיו העולמיות, העומדות על 27 מיליון עותקים, הופכות אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
בטקס פרסי הגראמי בשנת 2003 היה האלבום מועמד לפרס אלבום השנה, וזכה בפרס אלבום הראפ הטוב ביותר, בעוד שהשיר Without Me זכה בפרס קליפ המוזיקה הטוב ביותר.
האלבום החמישי של אמינם זכה לביקורות מעורבות עד חיוביות, כאשר מבקרים רבים ראו בו נחות משלושת קודמיו. החלק האמצעי של האלבום ספג ביקורת רבה, אך הסינגלים מתוכו Like Toy Soldiers ו־Mockingbird זכו לשבחים מיוחדים ובמבט לאחור אף דורגו כאחדים מהשירים הטובים ביותר של אמינם.
בדיעבד, אמינם ציין כי הוא סבור ש־Encore הוא אחד האלבומים החלשים ביותר שלו, והוא ייחס זאת לכך שכמה שירים שיועדו להיכלל באלבום הודלפו לפני יציאתו הרשמית, מה שאילץ אותו לכתוב ולהקליט שירים חדשים במהירות. השירים שהודלפו קובצו לאלבום בוטלג בשם Straight from the Lab. מאוחר יותר חשף אמינם כי במהלך רוב תקופת ההקלטות של Encore הוא התמודד גם עם התמכרות לסמים (רפואיים). זה היה גם אלבום האולפן האחרון שלו עד יציאתו של Relapse בשנת 2009.
האלבום השישי של אמינם יצא לאחר הפסקה ממושכת של כמה שנים, שנבעה מחסימת כתיבה ומהתמכרות לתרופות שינה. המנטור של אמינם, ד"ר דרה, הפיק את כל רצועות האלבום מלבד השיר Beautiful, שאותו הפיק אמינם בעצמו. האלבום מסמן את חזרתה של דמות האלטר אגו סלים שיידי, ואמינם תיאר אותו ככזה שמזכיר את האלבומים הראשונים The Slim Shady LP משנת 1999 ואת The Marshall Mathers LP משנת 2000. מדובר באלבום קונספט המציג את אמינם כרוצח סדרתי המשתמש במבטאים שונים, וכולל קטעי מעבר כמו דיאלוגים עם האמרגן שלו פול רוזנברג.
האלבום Relapse הוא אלבום הורורקור (היפ הופ אימה) העוסק בגמילה מסמים ובנסיגה להתמכרות, עם שירים בהם אמינם מובהל לבית חולים לאחר שנטל מנת יתר של תרופות (Deja Vu, ד"ר דרה שר בתפקיד הפרמדיק), או מתאר תחושת התמסטלות (Medicine ball) ומזדהה כרוצח סדרתי (3am). סינגל הבכורה מהאלבום Crack a Bottle, הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד Hot 100 בארצות הברית. הסינגל ההומוריסטי השני We Made You נכנס לעשירייה הראשונה במצעדים של מעל 10 מדינות וקיבל ביקורות טובות. הסינגל החמישי והאחרון Beautiful החל להיכתב בתקופה בה אמינם נכנס למכון גמילה בשנת 2005. השיר קיבל מחמאות על היותו בלדה אישית ונוגעת ללב, היה מועמד לגראמי בקטגוריית ביצוע הראפ הסולו הטוב ביותר, אך הפסיד ל־Jay-Z עם D.O.A. (Death of Auto-Tune).
הביקורות על האלבום היו מעורבות. המבקרים שיבחו בדרך כלל את ההפקה, אך נחלקו בדעותיהם לגבי הכתיבה וביקרו את השימוש של אמינם במבטאים. אף שאמינם הביע חוסר שביעות רצון מהאלבום לאחר צאתו, הוא פיתח קהל מעריצים אדוק ועבר הערכה ביקורתית מחודשת, וכיום הוא נחשב לאחד מאלבומיו הטובים ביותר של אמינם, עם שבחים על ההומור, הביצועים והיצירתיות.
האלבום Relapse, שהיה נחשב לאחד המצופים ביותר של שנת 2009, נכנס היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 בארצות הברית, עם מכירות של מעל חצי מיליון עותקים בשבוע הראשון, ונשאר בפסגה במשך שבועיים. האלבום הגיע גם למקום הראשון ב־12 מדינות נוספות. הוא זכה בפרס הגראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר, בעוד שהשיר Crack a Bottle זכה בפרס ביצוע הראפ הטוב ביותר לצמד או להרכב.
בניגוד לאלבומיו הקודמים, האלבום השביעי של אמינם כולל רוב של מפיקים חיצוניים, וגם שיתופי פעולה עם אמני פופ כמו פינק וריהאנה, וכן עם הראפר ליל ויין. Recovery מציג תוכן אינטרוספקטיבי ורגשי יותר מקודמו, והנושאים המרכזיים בו סובבים סביב השינויים החיוביים בחייו של אמינם, חרדה ומניעים רגשיים.
האלבום נכנס היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 עם מכירות של כ-700 אלף עותקים בשבוע הראשון, וכן הוא הגיע למקום הראשון גם ב־16 מדינות נוספות. שני הסינגלים הראשונים מהאלבום, Not Afraid, Love the Way You Lie הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים של הבילבורד Billboard Hot 100.
האלבום Recovery היה האלבום הנמכר ביותר בעולם בשנת 2010, וכן האלבום הנמכר ביותר בארצות הברית באותה שנה. האלבום זכה לביקורות חיוביות בדרך כלל מצד המבקרים, הקנה לאמינם מועמדויות רבות לפרסים, ונחשב באופן נרחב לשיפור משמעותי ביחס ל-־Relapse.
בשנת 2022 הוענק ל- Recovery תואר פלטינה 8 פעמים על ידי איגוד תעשיית ההקלטות של אמריקה (RIAA), והוא הפך לאלבום האולפן השלישי הנמכר ביותר של אמינם, אחרי The Marshall Mathers LP (2000) ו־The Eminem Show (2002). בטקס פרסי הגראמי לשנת 2011 היה האלבום מועמד לפרס אלבום השנה, בעוד ש- Love the Way You Lie היה מועמד לשיר השנה ולהקלטת השנה.
האלבום השמיני של אמינם ("האלבום מרשל מאת'רס 2") מהווה אלבום המשך לאלבום האולפן השלישי של אמינם, The Marshall Mathers LP, וממשיך את הקו שהותווה באלבומו הקודם Recovery. הרעיון ליצור אלבום המשך נולד לאחר שאמינם הקליט מספר שירים בשלבים המוקדמים של העבודה על האלבום, אשר הזכירו לו את המוזיקה המוקדמת שלו. ההפקה המוזיקלית מינימליסטית יותר בהשוואה לאלבומיו הקודמים, ולכן היה זה האלבום הראשון שאינו כולל הפקה מוזיקלית של המנטור שלו, ד״ר דרה, אשר משמש כאן כמפיק בפועל (Executive Producer) לצד ריק רובין.
הסינגל Headlights בהשתתפות נייט רוס, שיצא בלעדית באוסטרליה, הוא שיר עוצמתי אמינם בו הוא מתפייס עם אימו. האלבום זכה לביקורות חיוביות רבות, כאשר המבקרים שיבחו את היכולות הטכניות של אמינם בראפ ואת בחירות ההפקה. הוא נכלל במספר רשימות סיכום שנתיות של האלבומים הטובים ביותר. האלבום זיכה את אמינם בפרס הגראמי השישי שלו בקטגוריית אלבום הראפ הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי לשנת 2015.